<h1>חדושי רבינו יונה — ב"ב</h1>
<h2>דף פד מד</h2>
[ב"ב ס"א ע"א] רב יוסף אמר בדקא חלילה. פי', כעין חלול עשוי חורין ועושים אותו לנוי או להקר. ומ"ד אפתא לא מזדבנא, כ"ש בדקא חלילה, שאינו משמש מעין תשמיש הבית. והא דתני רב יוסף שלש שמות יש לה וכו'. לאו איציע דמתני' קאי, שהרי פירש בו רב יוסף עצמו דהיינו בדקא חלילה, ותאים של בית המקדש לא היו עשוים כן, אלא איציע דקרא קאי. ומסתברא דהלכתא כרב יוסף, מדאמרי' בסוף פרקין דלעיל [ס' ע"א] מאי עליה אפתא, ואי ס"ד דיציע אפתא, מ"ש דהתם קרי ליה עליה והכא קרי ליה יציע. ואי קשיא לך, למה שפירשנו דבין אפתא בין בדקא חלילא כגון שבנוי בקירות הבית מתוכו, מאי היא דאמרי' לקמן גבי חדר לא צריכא אע"ג דמצר לה מצרי בראי עסקינן, והלא ע"כ כיון שמצר ליה מצרי הבית ממלא מיצר בכללו מצרי היציע. לא היא דמצרי בראי אין בהם ראיה [ממילא] למכירת היציע שהרי למכירת הבית הוצרך לו למצור אותן מצרים אבל גבי חדר הוה מצרי בראי ראיה למכירת החדר שהרי החדר חוץ לביתו, משום הכי הוה ס"ד שהחדר מכור בכלל הבית, שאם שייר החדר היה לו לעשות החדר עצמו לא' ממצריו של בית, כך נראה בעיני. והרב אלפסי ז"ל פי', בדקא חלילה, כגון שהוא חוץ לכותל, והיינו דמייתינן עלה הא דקתני ר' יוסף ג' שמות יש לה כו', היציע דבית המקדש היינו חדרים שהם חוץ לכתלים. ואפשר שלשון חלילה ע"ש שעושין אותם סביבות הבית אחורי הכותלים, מלשון חוזרות חלילה. או שמא מפני שחלול ופתוח לבית, אלא שאין לשון חלל נופל ע"ז. ועוד מדתנן ולא את היציע אע"פ שפתוח לתוכו, משמע, דיציע נקרא אע"פ שאינו פתוח לתוכו. וכתב רבינו זצ"ל וסוגיין כרב יוסף. וכבר פירשנו, שאין להביא ראי' על פי' יציע שהוא חוץ לכותלי הבית מהא דאמרי' לקמן לא צריכא אע"ג דמצרי ליה מצרי בראי, ומהא דתני רב יוסף נמי אין להביא ראי' לדבר, שי"ל, דגבי תאים של בית המקדש נשנית ברייתא זאת. ומצאנו בפירושי רבנו חננאל ז"ל כתב מר רב שרירא גאון ז"ל בכתבו פי' אפתא לשון ישמעאל האנדוני והוא שמקרין בית תחת קירייו של מעלה וטחין אותו ומשתמשין בו ונקרא אפתא, פי' בדקא חלילה אצטבא גדולה בנויה אחרי הכותל והוא חלול ופתוח לבית ומשתמשים בו השוכנים בבית.
[ב"ב ס"א ע"א] תני רב יוסף שלש שמות יש לה היציע התחתונה וגו'. פי' התקרה שהיו בונין חוץ לכותלי בית המקדש במערב בצפון בדרום, והתחתונה שהיא בנויה בקרקע חמש באמה רחבה, והתיכונה שש באמה רחבה, והשלישית שבע, לפי שבנין כותלי (ה)בית המקדש בענין זה היו בונים, שהיה בונה הכותל ועולה וכונס אמה וכן פעם ג', וזהו פי' כי מגרעות נתן לבית סביב [מ"א ו'], ולמה היו עושים כן לפי שהיו בונים תאים מחוץ לכותלי ההיכל וכותל ההיכל כל א' מכותלי התאים, והיו נותנים ראשי הקורות על אותן כניסות שהיו בכותל ההיכל מבחוץ, שלא היו צריכין לנקוב בכותל ההיכל להניח שם ראשי קורות, וזהו פי' לבלתי אחוז בקירות הבית [שם], שהיציע התיכונה רחבה מן התחתונה אמה, וכיון שהתחתונה היתה רחבה חמש באמה, הרי התקרה של התחתונה שהיא קרקעית התיכונה רחבה שש באמה, והג' שבע באמה, שהרי כנס הכותל עוד אמה, וזו היא ששנינו במס' מדות [פ"ד מ"ד] היציע התחתונה חמש והרובד שש התיכונה והרובד שבע, פי' רובד מעזיבה. פי' צלע, דכתיב והצלעות צלע אל צלע וגו', סיפיה דקרא ולא יהיו אחוזים בקירות הבית, הרי שהצלע הוא כגון היציע עצמו שכתוב בו ג"כ לבלתי אחוז בקירות הבית. דכתיב והתא קנה א' אורך, ומפורש בספר יחזקאל שהקנה שש אמות, וביציע התיכונה מיירי האי קרא שהיה רחבה שש באמה.
<h2>דף פד מז</h2>
[ב"ב ס"א ע"א] ואב"א מהכא כותל ההיכל שש והתא שש וכותלי התא חמש. א"ת היכי קתני התא שש, והלא במקום שהיה כותל ההיכל שש דהיינו בתחילת הכותל סמוך לקרקע לא היה התא אלא חמש, שהרי היציע התחתונה חמש באמה רחבה, דהא דקתני כותל ההיכל שש, עובי הכותל אצל הקרקע קא חשיב, דהך מתני' גבי מידת הקרקע דכל בית המקדש קתני לה, ומודד והולך, שההיכל מאה אמה, כותל האולם חמש והאולם אחת עשרה, כותל ההיכל שש וההיכל ארבעים אמה טרקסין ובית קדשי הקדשים עשרים אמה, וכותל ההיכל שש והתא שש וכותל התא חמש. י"ל לעולם מדקתני כותל ההיכל שש, עביו של היכל שכנגד היציע התיכונה קא חשיב, וכשאתה מגיע אצל מידת עובי הכותל אצל הקרקע, אתה מוצא אותה מדה בעצמה בין עובי הכותל אצל הקרקע והתא, דכיון דעובי הכותל כנגד היציע התיכונה שש הרי עביו קודם שבנה אמה שבע, והיציע התחתונה חמש במדת כותל ההיכל כנגד היציע התיכונה, ולא נקט מדת הכותל כנגד היציע התחתונה, משום דתנא גבי כותל מזרחי של היכל כותל ההיכל שש, וניחא לי' למנקט נמי בכותל מערבי שש, ולפי' היו עוביו של כותל מערבי בתחילתו שבע, אע"פ שהכותל מזרחי לא הי' אלא שש, מפני שהיה סופו לכנוס, כן פי' רבנו יצחק זצ"ל.
